פסק-דין בתיק ב"ל 24780-08-12

1.     בפני ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין נפגעי פעולות איבה מיום 5.7.2012 (להלן גם: "הוועדה"). בהתאם להחלטה, נקבע כי למשיבה נכות צמיתה מיום 1.12.2008, בשיעור 20%, בשל צלקות ונכות נפשית. הערעור נסוב על נכות בשיעור 10% שנקבעה בגין צלקות בגוף.

2.     החלטת הוועדה ניתנה בעקבות פסק דין של בית דין זה, מיום 15.1.12, בתיק ב"ל 9821-05-11 (להלן גם: "פסק הדין") במסגרתו נקבע כדלהלן:

"... מתקבל הערעור ועניינה של המשיבה יוחזר לוועדה על מנת שתקבע נכותה של המשיבה בגין הצלקת בפנים, עפ"י הדין הרלוונטי, כאמור לעיל.

כן תתייחס הוועדה לחוו"ד הכירורגית (ד"ר צור)".

3.     המערער טען במסגרת הערעור הנוכחי את הטענות העיקריות דלהלן:

                                 א.         הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין שניתן בערעור בהתייחס לצלקת בפנים. הוועדה פנתה לחוות דעת כירורג פלסטי, פרופ' שפיר, שניתנה ביום 4.6.12. פרופ' שפיר התייחס בחוות הדעת ביוזמתו אף לעניין צלקות הגוף הגם שלא היה על הוועדה לדון בנושא בהתאם לפסק הדין.

                                  ב.         הוועדה אימצה את חוות הדעת של פרופ' שפיר במלואה, קבעה 1% נכות בגין הצלקת בפנים ו- 10% נכות בגין הצלקות בגוף, ולא הבחינה בין הקביעות ביחס לצלקות השונות ובכך שגתה וטעתה טעות משפטית.

                                  ג.          הוועדה חרגה מסמכותה כאשר חרגה מהוראות פסק הדין.

                                  ד.         העובדה כי הוועדה נדרשה להתייחס לחוות דעת ד"ר צור, נוגעת אף היא לעניין צלקת הפנים בלבד ואין בדרישה זו משום הרחבת סמכות הוועדה מעבר לכך.

4.     המשיבה התנגדה לערעור, בתגובה בכתב שהוגשה ביום 31.12.12 ובטיעונים בעל פה. עיקר טענותיה של המשיבה הינן כדלהלן:

                                 א.         יש לפרש את פסק הדין בפרשנות רחבה, שכן המוסד לביטוח לאומי הינו מוסד ציבורי שתפקידו להטיב עם המבוטח.

                                  ב.         בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה להתייחס לחוות דעת ד"ר צור. הנחייה זו הופיעה בשורה נפרדת. חוות דעת זו כוללת התייחסות לכל הצלקות ולפיכך הוועדה לא חרגה מסמכותה.

                                  ג.          המשיבה, שהינה נפגעת איבה, חשה בהתעמרות מצד המערער. היא נבדקה עד היום על ידי חמישה הרכבים שונים של וועדות רפואיות, ונאלצה להשיב בשני ערעורים.

5.     ביום 25.11.12 נערך דיון מוקדם בתיק. לבקשת הצדדים, ניתן פסק הדין בהסתמך על טיעוניהם בכתב והטענות שנרשמו.

דיון והכרעה

6.     במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

7.     ההחלטה נשוא דיוננו ניתנה, כאמור, בעקבות פסק דין מיום 15.1.12. בהתאם לפסק הדין, היה על הוועדה לשקול שנית את הנכות בגין הצלקת בפנים, ואין חולק שכך עשתה.

8.     המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת, למעשה, לפרשנות הסיפא לפסק הדין. ובפרט, מהי ההנחיה המדויקת שניתנה לוועדה בנוגע לחוות דעתו של ד"ר צור. האם, כגרסת המערער, היה על הוועדה לשקול את חוות הדעת אך ביחס לצלקת בפנים, או שמא, כגרסת המשיבה, מוסמכת היתה הוועדה לשקול ולדון מחדש את כל העולה מחוות הדעת. משמע, את הנכות בגין צלקות הפנים והגוף.

9.     מעיון בחוות דעת פרופ' שפיר, המומחה אליו פנתה הוועדה ואת חוות דעתו אימצה, ברי, כי המומחה סבר כי מתפקידו להתייחס לכלל צלקות המשיבה. יתרה מזו, נראה כי המומחה ניסה לנקוט בהגינות יתרה ולא לקפח את המשיבה. בחוות דעתו מיום 4.6.12, כתב פרופ' שפיר בהאי לישנא:

"כדי לעשות צדק עם הנפגעת אקבע נכות שבאופן כולל תתאים לנכות שמגיע לה.